ראב א דאב
3 קטעי ראב א דאב ופלייליסט
לקח לי שנים להתחבר לרגאיי, להבין איפה החיבור שלי למוזיקה ג'מייקנית. אני אוהב את הדברים מלוכלכים ועם תחושה של אילתור, ואיכשהו תמיד הייתי צריך להתמודד עם רגאיי או דאנסהול מצוחצחים ומלוקקים. ואז הכרתי את הראב-א-דאב: מעושן, לייד בק, לפעמים מוזר, פה ושם משתחרר איזה סאונד מפתיע, לא מחייב אבל עדיין סוחף. מה עוד אפשר לבקש?*
Barrington Levy & Jah Thomas – Tribute to Moa Anbessa
פייר, אין לי באמת מושג מה הולך פה. מוזיקלית- במשך שבע וחצי דקות אלמנטים פשוט צצים, משתנים ונעלמים. שירה, קולות, פסנתר, גיטרה, תופים, סאונדים לא מזוהים. אני מת על זה. קונספטואלית - זו כנראה מחווה לאיזה סאונד סיסטם, מישהו איפשהו משחק עם הערוצים, אבל אני לא בטוח שאני מצליח להבדיל מה פה מנוגן חי ומה לקוח מתקליטים. הייתי מת להיות בהקלטה/ הופעה כזאת. את לוי נפגוש שוב בהמשך.
Barry Brown - Best Thing In Life
בהכללה גסה, הקטעים האהובים עלי ארוכים, כמעט חצויים שווה בשווה - החצי הראשון הוא יותר “שיר”, החצי השני אינסטרומנטלי. בארי בראון ופרינס ג’אמי מציגים פה גרסה שמחה ויחסית קליטה וסולידית לשגעת הראב-א-דאב, או לפחות מה שאני מחשיב כראב-א-דאב. ספציפית את האלבום הזה יש לי על תקליט, וקצת מבאס לשים לב לפערי הסאונד בין וייניל לסטרימינג בתת הז’אנר המחופף והמעושן הזה. מצד שני איזה כיף שאפשר להקשיב מכל מקום ולחפור ולהכיר בחינם, וכמה מזל, זמן וכסף צריך כדי להרכיב אוסף הגון במצב סביר.
Toyan - Children, Children
אפשר למצוא בראב-א-דאב צלילות מפוארות, אבל זו לגמרי לא חובה. אפשר בקלות לדחוס את כל הכיף של הז’אנר גם בשלוש דקות, וזה אפילו לא עמוס. הקצוות של השיחה עם הטכנאי, הפתיחה משיר אחר ואז העצירה וההתחלה מחדש, התחושה המאולתרת כשכל הזמן משהו משתנה. אדיר.
Barrington Levy - Send A Moses
בונוס בלתי נמנע מבחינתי: שיר מצוין שנושק לז’אנר והוקלט לפני 40 שנה לפחות, מקבל בתקופתנו משמעות חדשה. בתרגום חופשי (כדי שהאנגלית לא תחרבש פה), זה משהו כמו “בני ישראל סובלים, מה תעשה כדי לעזור להם? אלוהים, שלח להם משה אחר”. פייר, זה אחד הטקסטים הכי רלוונטיים ששמעתי. אגדת הדאב סיינטיסט על המוזיקה, ברינגטון לוי (שוב) האגדי בפני עצמו על השירה, ויחד שניהם מציעים קלאסיקה על זמנית, באופן הכי מילולי שאני יכול לדמיין.
*זה חתיכת תקציר לתהליך שלקח לא מעט שנים וגם פריבלגיה, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לחברים והקולגות לאורך הדרך שהיה להם חשוב להסביר לי שרגאיי זה ספקטרום, ושיש שם משהו לכל אחד. אז תודה לפריק אס אי, הקטיק, טרטל, גל אבו דאבי, יפתח דור ורבים אחרים במרוצת השנים. אני לא בטוח שקלעתי בדיוק להגדרה של ראב-א-דאב ויכול מאוד להיות שיבוא איזה רסטפארי ויגיד שזה בכלל די ג’יי או דאנסהול או רוקרז או סתם דאב. בפלייליסט המלא אפשר למצוא קצת מכל אלה וגם רוטס ורוקסטדי אבל אני די בטוח שבגדול הוייב הוא בעיקר ראב-א-דאב, ובתכלס זה פשוט אחלה פלייליסט שאני בטוח שתהנו ממנו: